Moed katane
Daf 13a
משנה: הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שִׁבְעָה. שְׁמוֹנַת יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שְׁלֹשִׁים מִפְּנֵי שֶׁאָֽמְרוּ שַׁבָּת עוֹלָה 13a וְאֵינָהּ מַפְסֶקֶת רְגָלִים מַפְסִיקִין וְאֵינָן עוֹלִין׃
Traduction
Si l’on a enterré un parent 3 jours avant une fête, celle-ci dispense du deuil de la première semaine; si l’enterrement a eu lieu 8 jours auparavant, la fête dispense du cérémonial de deuil en usage pendant le 1er mois. Or, voici la règle: le samedi compte dans la huitaine de deuil, sans causer d’interruption; tandis que les jours de fête interrompent le deuil et ne comptent pas comme tels (en cas d’inobservance, on commencera après).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הקובר את מתו שלשה ימים קודם הרגל. ונהג אבילותו ג' ימים בטלה ממנו גזירת שבעה. וגזירת שבעה היא שאסור ברחיצת חמין כל שבעה ואפי' מקצת גופו ובצונן כל גופו ואסור בכבוס בגדיו ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ובעשיית מלאכה ובשאילת שלום וחייב בעטיפת הראש ובכפיות המטה שתהיינה כל המטות שבביתו כפויות ע''ג קרקע וישן בהם ולא על מטה זקופה ואסור בנטילת צפרניים ואסור לקרות בתורה כל שבעה ובהנחת תפילין ביום הראשון. וגזירת שלשים היא שאסור ללבוש בגד חדש או לבן מגוהץ ואסור בתספורת ובסעודת הרשות ובאיחוי הקרע:
שמנה ימים קודם לרגל. ונהג יום א' בגזירת שלשים בטלו ממנו גזירת שלשים. וכל זה מדינא דמתני' אבל מסקינן בגמרא להלכה שהקובר את מתו אפי' שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה:
מפני שאמרו. כלומר ומה טעם לא אמרו חכמים הקובר את מתו קודם השבת בטלה ממנו גזירת שבעה מפני שאמרו שבת עולה למנין ז' דלא כתיב בה שמחה אלא עונג ונוהג בה מקצת אבילות כגון דברים שבצנעה ואינה מפסקת להאבילות אלא יושב ומתאבל את השאר לאחר שבת:
ורגלים. אם נהג אבילות קודם הרגל מפסיק הרגל לגמרי ומבטל ממנו גזירת שלשים משום שאין דין אבילות נוהג ברגל לפיכך מפסיק הרגל ואין עולין אם לא נהג אבילות קודם הרגל אלא התחיל אבילותו ברגל אין ימי הרגל עולין למנין ז' ומתחיל למנות שבעה אחר הרגל אבל עולין לו ימי הרגל לגזירת שלשים ומשלים שאר ימי שלשים אחר הרגל:
הלכה: גְּזֵירַת שִׁבְעָה. סַנְדָּל וְסַפָּן. גְּזֵירַת שְׁלֹשִׁים. אִיחוּי וְגִיהוּץ וְתִגְלַחַת. אֵי זֶהוּ גִיהוּץ. כְּלֵי צֶמֶר מְגוּהֲצִין חֲדָשִׁים. וּכְלֵי פִשְׁתָּן מְגוּהֲצִין לְבָנִים. רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. חָל יוֹם שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְגַלֵּחַ עֶרֶב שַׁבָּת. הֵיךְ אֶיפְשַׁר. תִּיפְתָּר שֶׁגְּרָרַתּוֹ חַיָּה וְנִתְייָאֲשׁוּ מִלְּבַקֵּשׁ. וְתַנֵּי כֵן. הֲרֵי מִי שֶׁגְּרָרַתּוֹ חַיָּה. מֵאֵימָתַי מוֹנִין לוֹ. מִשֶּׁנִּתְייָאֲשׁוּ מִלְּבַקֵּשׁ. מְצָאוּהוּ אֵיבָרִים אֵיבָרִים. מוֹנִין לוֹ מִשֶּׁיִּמָּצֵא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הַשִּׁזְדָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת רוּבּוֹ. אָמַר רִבִּי אָנוּן. תִּיפְתָּר שֶׁנִּסְתַּם הַגּוֹלֵל עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. הֵיךְ אֶיפְשַׁר. אָמַר רִבִּי אָחָא. תִּיפְתָּר שֶׁסְּתָמוֹ גוֹי. אִית בָּעֵי מֵימַר שֶׁבָּאָת לוֹ שְׁמוּעָה קֵרוֹבָה בַשַּׁבָּת.
Traduction
La première semaine de deuil, il est interdit de se chausser avec des souliers, et il y a d’autres détails à ajourner (de s’oindre le corps, de se baigner, d’avoir des relations conjugales); pendant le reste du premier mois, on s’abstient de recoudre la déchirure du vêtement, on se prive de linge repassé (brillant) et de se raser. La 2e abstention consiste à ne pas porter les objets de laine brillants comme neufs, ni des étoffes de toile brillant de blancheur. R. Helbo ou R. Houna dit au nom de Rav: si le 8e jour se trouve être un samedi, il sera déjà permis de se raser la veille. —Mais est-il possible qu’un 8e jour survienne le samedi, puisqu’en ce jour on n’enterre pas? Il peut s’agir du cas où un animal a entraîné le corps dans un lieu si bien caché, que le samedi on avait renoncé à l’ensevelir. On a enseigné en effet (78)Semahot ch. 2.: si une bête fauve a entraîné un cadavre dans son antre, on compte les jours du deuil à partir du moment où l’on renonce à la recherche de ce mort; mais si l’on trouve des membres épars, on compte depuis le moment où l’on a trouvé la tête et la majeure partie du corps; selon R. Juda, l’épine dorsale et le crâne constituent la majeure part. R. Aboun explique que le 8e jour peut survenir un samedi, si la tombe a été fermée (l’ensevelissement achevé) un vendredi à la nuit. Comment est-ce admissible à la nuit? Il se peut, dit R. Aha, qu’un païen ait clos le sépulcre. On peut aussi admettre le cas où l’on a appris ce jour la nouvelle d’un décès assez proche (après l’enterrement).
Pnei Moshe non traduit
גמ' גזירת שבעה סנדל וספר כצ''ל. ספ''ר סימן הוא סיכה פוריא רחיצה. חל יום שמיני שלו להיות בשבת. וערב הרגל בשבת מגלח בע''ש:
היאך אפשר שחל יום השמיניבשבת. וכי נקבר בשבת. תיפתר שגררתו חיה. ולא נקבר בזמנו וכל זמן שלא נקבר אין האבילות חלה ונתייאשו בשבת מלבקשו ומשנתייאשו לקוברו חל האבילות ושמיני שלו בשבת. ותני כן וכו'. שמונין ימי האבילות משנתייאשו לבקשו ולקוברו:
השזרה והגלגולת. נידון כרובו:
ר' אבון. קאמר תיפתר שחל שמיני שלו בשבת כגון שנסתם הגולל ע''ש עם חשיכה ואחר שנסתם הגולל חל האבלות בשבת:
היך אפשר. לעשות זה עם חשיכה בשבת:
תיפתר שסתמו. הגולל ע''י עכו''ם:
אית דבעי מימר. דלא צריכין להני שינויי דחיקי אלא דמיירי שבאת לו שמועה קרובה בשבת שהשמועה בתוך שלשים וצריך לנהוג שבעה ושלשים מיום השמיעה והרי שמיני שלו בשבת:
רִבִּי אִמִּי הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וְגִילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים. [וְאֶחָד רִבִּי] הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וְגִילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד. אָמַר רִבִּי זְרִיקָן. מִן מַתְנִיתָן יְלַף לָהּ רִבִּי אִמִּי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת מְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלשִׁים וְאֶחָד וְאֶת הַשְּׁנִייָה יוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן לְשֶׁעָבַר וְהָכָא כַּתְּחִילָּה. רִבִּי יִרְמְיָה הּוֹרֵי לְרִבִּי יִצְחָק עַטּוֹשִׁייָא. וְאִית דְּאָֽמְרֵי. לְרִבִּי חִייָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יִצְחָק עַטּוֹשִׁיָא. לְגַלֵּחַ יוֹם שְׁלֹשִׁים מִן מַתְנִיתָן. שְׁמוֹנַת יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שְׁלֹשִׁים. הִיא שְׁמִינִי הִיא שְׁלֹשִׁים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן שֶׁמִּפְּנֵי כְבוֹד הָרֶגֶל הִתִּירוּ. תֵּדַע לָךְ שֶׁהִיא כֵן. דְּאָמַר רִבִּי חֶלְנּוֹ רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. חָל יוֹם שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְגַלֵּחַ עֶרֶב שַׁבָּת. אִין תֵּימַר שֶׁלֹּא מִפְּנֵי הָרֶגֶל הִתִּירוּ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ חָל יוֹם שְׁלֹשִׁים שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְגַלֵּחַ עֶרֶב שַׁבָּת. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנֵּי. עַל כָּל הַמֵּתִים הוּא שׁוֹלֵל לְאַחַר שִׁבְעָה וּמְאַחֶה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. וְיִשְׁלוֹל יוֹם שִׁבְעָה וִיאַחֶה יוֹם שְׁלֹשִׁים. אָמַר רִבִּי חַגַּי. דִּיהֲוֶה שְׁמַעְתָּא כֵן וּשְׁמַעְתָּא כֵן.
Traduction
Lorsqu’un cas de deuil survint à R. Amé (79)J., ce traité (Nazir 3, 1)., il se rasa le 31e jour, et c’est aussi la durée qu’observa Rabbi lorsqu’il fut dans le même cas. R. Zeriqan dit que R. Amé déduit son avis d’une Mishna, car il est dit ailleurs (80)Ib., 2.: Si quelqu’un s’est engagé par vœu de naziréat pour 2 périodes successives, il pourra se raser à la fin de la première, le 31e jour, et pour la 2e période, au 61e jour; si pourtant l’on s’est rasé une première fois le 30e jour, la 2e finira le 60e. N’en résulte-t-il pas que c’est aussi bien loisible au 30e jour qu’au 31e? —Non, dit R. Yossé, on observe seulement qu’en cas de fait accompli même le 30e, c’est permis; en principe, on doit attendre au 31e. R. Jérémie enseigna à R. Isaac Atoshia, ou selon d’autres, à R. Hiya, fils de R. Isaac Atoshia, de se raser au 30e jour de deuil, le déduisant de ce que notre Mishna dit: ''Si l’enterrement a eu lieu 8 jours avant une fête, celle-ci dispense du cérémonial de deuil en usage le reste du mois. '' N’est-ce pas que de même qu’au 8e jour de la semaine de deuil cesse, le mois est achevé au 30e jour (sans attendre que ce jour soit fini, ou le 31e)? —Là, c’est différent, dit R. Yossé: pour faire honneur à la fête, on a permis de compter une partie du 8e jour comme s’il était achevé. Ce qui prouve qu’il en est ainsi, c’est que R. Helbo ou R. Houna dit au nom de Rav: si le 8e jour du deuil se trouve être un samedi, il sera permis de se raser la veille; or, si ce n’était pas pour honorer la solennité, il serait aussi permis de se raser la veille si le 30e jour est un samedi (il y a donc une distinction entre un 8e jour, veille de fête, et tout 30e de deuil). On peut prouver aussi qu’une partie de jour n’égale pas d’ordinaire l’entier, de ce qu’il est dit: pour tout parent mort, on peut bâtir la déchirure après le 7e jour et la recoudre tout-à-fait après le 30e, mais ce n’est permis ni pendant le 7e, ni pendant le 30e. R. Hagaï dit avoir entendu émettre l’une et l’autre opinion (d’ajourner la fin du mois de deuil au 31e, ou déjà au 30e).
Pnei Moshe non traduit
ר' אמי הוה ליה עובדא. שאירע לו אבילות וגילח יום שלשים ואחד והכי גרסי' ברפ''ג דנזיר ור' אמי הוה ליה עובדא וגילח ביום שלשים דשני המעשים היו לר' אמי. והיא הגי' הנכונה והכי מוכח מדלקמיה שפעם אחת גילח ביום ל''א ובפעם אחרת גילח ביום שלשים:
מן מתני'. דנזיר יליף לה ר' אמי שאם רצה מגלח ביום שלשים דמקצת היום ככולו ומדמה לה לנזירות. דתנינן תמן. בפ''ג:
מי שנזר שתי נזירות זו אחר זו מגלח את הראשונה וכו'. ומסיים שם ואם גילח את הראשונה יום שלשים מגלח את השנייה יום ששים ואם גילח יום ששים חסר אחד יצא וכו'. וס''ד דר' אמי שאם רצה קתני אם רוצה לגלח ביום שלשים מגלח לפיכך פעם עשה כך ופעם עשה כך:
אמר ר' יוסי. דלא הוא דתמן לשעבר קאמר שאם גילח ביום שלשים יצא בדיעבד והכא בתחלה בתמיה והיכי יליף ר' אמי לעשות כן לכתחלה:
מן מתניתין דידן. דקתני שמנה ימים וכו' ומותר לגלח ערב הרגל משום דאמרי' מקצת היום ככולו א''כ היא שמיני היא שלשים דכמו דאמרי' בשמיני מקצת היום ככולו וה''נ ביום שלשים:
א''ר יוסי שנייא היא תמן. בשמיני שבערב הרגל שמפני כבוד הרגל התירו לגלח ולא מטעמא דמקצת היום ככולו ולא תילף מינה ליום שלשים בעלמא:
תדע לך שהוא כן. דשאני בין שמיני של ערב הרגל לבין שלשים דעלמא דהא אמר ר' חלבו וכו' כדלעיל והשתא אם תאמר דלאו מטעמא שמפני כבוד הרגל אמרו כן א''כ מעתה אף ביום שלשים שחל להיות בשבת נימא נמי דמותר לגלח בערב שבת דהא קאמרת דהיא שמיני היא שלשים:
ועוד מן הדא. שמעינן דלא אמרינן מקצת היום ככולו ובשמנה דמתני' טעמא מפני כבוד הרגל הוא:
דאמר ר' יוחנן על כל וכו'. ה''ג בנזיר שם ועיקר כדמוכח מדלקמן:
על כל המתים חוץ מאביו ואמו:
וישלול יום שבעה ויאחה יום שלשים. אי אמרינן מקצת היום ככולו אלא ש''מ דלא אמרינן:
א''ר חגיי די הוה שמעתא כן ושמעתא כן. כלומר דר' חגיי מתמה דמייתי סיעתא משמעתא דר' יוחנן גופיה לשמעתא דר' יוחנן דמ''ש כאן וכאן דר' יוחנן הוא ואיהו לא סבירא ליה מקצת היום ככולו אבל אנן סבירא לן דשפיר אמרינן מקצת היום ככולו:
Moed katane
Daf 13b
תַּנֵּי. זוֹ דִבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בֵשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְאַבָּא שָׁאוּל. וְתַנֵּי כֵן. הֲלָכָה כִדְבָרָיו. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. דִּבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל בֵּין יָמִים בֵּין גְזֵירוֹת בָּֽטְלוּ. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים יָמִים בָּֽטְלוּ.גְּזֵירוֹת לֹא בָּֽטְלוּ. מַה בֵינֵיהוֹן. רַב חוּנָה אָמַר. עֶרֶב הָרֶגֶל בֵּינֵיהוֹן. אִם גִּילַּח עֶרֶב הָרֶגֶל יְגַלַּח אַחַר הָרֶגֶל. אִם לֹא גִילַּח עֶרֶב הָרֶגֶל לֹא יְגַלַּח אַחַר הָרֶגֶל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גִילַּח עֶרֶב הָרֶגֶל יְגַלַּח אַחַר הָרֶגֶל. רִבִּי לָֽעְזָר הוֹרִי לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בָּא לְגַלֵּחַ לְאַחַר הָרֶגֶל. וְלֹא יָֽדְעִין אִי 13b כְהָדָא דְאַבָּא שָׁאוּל וְאִין כְּהָדָא דְרַבָּנִן דִּבְרֵי הַכֹּל.
Traduction
On a enseigné que c’est là l’avis de Rabbi; et R. Juda au nom de Samuel, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan, dit que cet avis sert de règle, ainsi que le dit aussi un autre enseignement. Or, R. Aba dit au nom de Rav que, selon Aba Saül, la venue d’une fête lorsque le deuil est commencé interrompt, non seulement l’ordre des jours, mais encore les défenses rabbiniques qui s’y rattachent; selon les autres sages (ou l’anonyme), le nombre des jours se trouve coupé par la fête, mais les défenses ne sont pas supprimés (et reprendront leur effet après la fête). Quelle différence pratique y a-t-il entre ces 2 avis? Selon R. Houna, il y en a une pour la veille de la fête: puisque selon l’avis anonyme de la Mishna, les défenses du mois sont seulement suspendues (non abrogées), si l’on s’est rasé à la veille de la fête, cette défense du mois de deuil se trouve supprimée, et l’on pourra aussi se raser après; lorsqu’on ne s’est pas rasé avant la fête, les défenses du mois subsistent, et l’on ne se rasera pas après. Selon R. Yohanan au contraire (qui rapporte l’avis d’Aba Saül ), même lorsqu’on ne s’est pas rasé la veille de la fête, on le pourra le surlendemain (la fête a tout abrogé). De même R. Eléazar a enseigné à R. Simon b. Aba qu’il est permis en un tel cas de se raser après la fête. Toutefois, l’on ignore quel motif a guidé ce dernier, si admettant une discussion à ce sujet entre Aba Saül et les autres sages, il adopte l’avis du premier comme règle; ou s’il se range même à l’avis des autres sages, en supposant que pour notre cas spécial tous sont d’accord.
Pnei Moshe non traduit
תני זו דברי אבא שאול וכו' והלכה כדבריו דברי אבא שאול בבריית' דס''ל אם קבר שבעה קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שלשים אלמא אמרי' מקצת היום ככולו וסייעתא לר' חגיי:
דברי אבא שאול. לדברי אבא שאול בין ימים בין גזירות בטלו אבל לדברי חכמים וכתנא דמתני' דקתני שמנה ימים וכו' ימים בטלו גזירות לא בטלו וכדמפרש ואזיל לענין מאי ומה ביניהון:
ערב הרגל ביניהון. דלתנא דמתני' ימים בטלו אבל גזירות שלשים תלויין ועומדין ולא בטלו שאם גילח ערב הרגל אז בטלו נמי גזירת שלשים ויגלח אחר הרגל ואם לא גילח ערב הרגל אל יגלח אחר הרגל דאכתי גזירת שלשים עליו ולא אמרו ימים בטלו אלא שיכול לגלח ערב הרגל ולא ידעין טעמא דידיה דהורה כן אי משום דס''ל דפליגי אבא שאול ורבנן בהא והורה לו כהדא דאבא שאול דהלכה כדבריו או אם כהדא דרבנן וכדברי הכל הורה לו דסבירא ליה דלא פליגי אלא אי אמרינן מקצת היום ככולו ולכ''ע ימים וגזירות בטלו כל חד וחד למאי דסבירא ליה:
רִבִּי לָֽעְזָר הוֹרִי לְשִׁמְעוֹן בַּר בָּא. הָרֶגֶל עוֹלֶה לְמִנְיַין שְׁלֹשִׁים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַשְׁכְּחוֹן תַּלְתִּין קוֹדְמִין לְשִׁבְעָה. הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵרַת שִׁבְעָה. לֹא אָמַר אֶלָּא שְׁלֹשָׁה. הָא שְׁנַיִם לֹא. הָדָא דַתְּ אֲמַר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. אֲבָל הָרַבִּים אֵין הָרַבִּים מִתְעַסְּקִין עִמּוֹ. וְתַנֵּי כֵן. הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּתוֹךְ הָרֶגֶל מוֹנֶה שִׁבְעָה לְאַחַר הָרֶגֶל. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָרַבִּים מִתְעַסְּקִין עִמּוֹ. אַרְבָּעָה הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים אֵין הָרַבִּים מִתְעַסְּקִין עִמּוֹ. וּמְלַאכְתּוֹ נַעֲשִׂית בָּאֲחֵרִים. וַעֲבָדָיו וּבְהֶמְתּוֹ עוֹשִׂין בֵּצִינְעָה בְמָקוֹם אַחֵר. מָהוּ לְהַרְאוֹת לוֹ פָנִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. וַהֲלֹא אָֽמְרוּ. אֵין אֵבֶל בַּשַּׁבָּת. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ לְהַרְאוֹת לוֹ פָנִים. לֹא מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. וְהָכָא מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. וִדִכְווָתָהּ. יוֹם אֶחָד לִפְנֵי הָרֶגֶל בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שְׁנַיִם.
Traduction
Le jour de fête, est-il dit, compte pour le nombre des 30 jours. Il se trouve donc, dit R. Yossé, que le mois de deuil (quoique moins grave) prévaut parfois sur la première semaine (cette dernière n’ayant jamais lieu qu’après la fête). – ''Si l’on enterre un mort 3 jours avant la fête, est-il dit, celle-ci dispense du deuil de la première semaine.'' C’est seulement vrai si 3 jours sont passés (les plus graves), mais deux ne suffisent pas. Toutefois, la continuation des effets du deuil de la première semaine pendant la fête a seulement lieu pour l’homme en deuil vis-à-vis de lui-même; mais, pour les autres, le deuil ne continue pas et d’autres ne s’en occuperont pas. On a enseigné de même: si l’on a enterré un parent au 3e jour de la fête (sans avoir rien observé du deuil auparavant), il faudra observer 7 jours de deuil après la fête; aux 3 premiers jours, les gens viendront s’occuper de lui (le consoler), non aux 4 jours suivants (en raison de semi-deuil préliminaire, pendant la fête); ses travaux pourront être exécutés par d’autres, et ses serviteurs comme ses animaux travailleront en se mettant à l’écart. Devra-t-on (en ces derniers jours) lui rendre visite (sans ajouter de consolation)? Certes, dit R. Jacob b. Idi au nom de R. Hanina; on a bien dit que le samedi il n’y a pas de deuil (on ne console pas), et pourtant on va voir l’affligé, dans le seul but de l’honorer; de même ici (aux 4 derniers jours), on va le voir pour l’honorer. Comme on a dit qu’en cas d’enterrement 2 jours avant la fête, la semaine de deuil devra être observée plus tard; par contre, pour un décès antérieur d’un jour à la fête, on abroge la sévérité en vigueur pour la durée du deuil 2 jours avant la fête (pendant lesquels la foule s’abstient de parler à l’affligé; s’il ne s’agit que d’un jour, on pourra lui parler. – (81)Suit un passage traduit en (Berakhot 3, 1)..
Pnei Moshe non traduit
הרגל עולה למנין שלשים. אם לא נהג אבילות קודם הרגל וצריך לנהוג אחר הרגל עולה לו הרגל למנין שלשים ומשלים את השאר:
אשכחון תלתין קודמין לשבעה. בתמיה לדבריך נמצאת שנוהג מנהג שלשים קודם השבעה שהרי זה צריך לנהוג שבעה אחר הרגל והיכן מצינו מנהג שלשים קודם למנהג שבעה. א''נ ר' יוסי בניחותא קאמר לה דהשתא משכחת לה דלפעמים נוהג מנהג שלשים קודם מנהג שבעה דכך הוא הדין דימי הרגל עולין לו למנין שלשים כדפרישית במתני' מפני שהדברי' הנוהגים בשלשים של אבל נוהגין ברגל:
לא אמר אלא שלשה. דוקא הא שנים לא ומשום שעיקר האבילות ג' ימים הראשונים כדאמרינן שלשה לבכי:
הדא דאת אמר. דשנים לא ולא בטלה ממנו גזירת שבעה היינו שנוהג אבילות שבעה ברגל בינו לבין עצמו אבל הרבים אין מתעסקין עמו לנחמו ברגל דהא מיהת נהג שני ימים מנהג שבעה קודם הרגל:
ותני כן. הקובר את מתו שלשת ימים בתוך הרגל כלומר שלא נהג אבילות כלל קודם הרגל אלא שקברו ביום א' של חוה''מ שהוא שלשת ימים בתוך הרגל מונה שבעה לאחר הרגל ובכה''ג הוא שאמרו ג' ימים הראשונים הרבים מתעסקין עמו לנחמו ובד' ימים האחרונים אין מתעסקין עמו מכיון שכבר נתעסקו עמו בג' הראשונים ומלאכתו וכו' לאחר שכלו ז' ימים ממיתת המת:
מהו להראות לו פנים. לבקרו בלא תנחומין באלו ימים האחרונים:
והלא אמרו אין אבל בשבת. לנחמו ומפני מה אמרו להראות לו פנים בשבת לא מפני הכבוד והכא נמי מראין לו פנים מפני הכבוד:
ודכוותה וכו'. כמו דאמרינן דשנים קודם הרגל לא בטלה ממנו גזירת שבעה ודוקא בינו לבין עצמו אבל אין הרבים מתעסקין עמו כן נמי אם מת יום א' לפני הרגל בטלו ממנו גזירת שנים כלומר אין לו דין של הקובר שני ימים לפני הרגל אלא הרבים מתעסקין עמו מכיון שלא נהגו שני ימים לפני הרגל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source